שלום לכולם!
בשבוע שעבר שלחתי לכם את הפוסט הזה שמטרתו הייתה חשיפה ומיפוי ראשוני של רשת תמיכה פוטנציאלית לפרויקט. מי מוכן, מה, מתי וכדומה. ובעיקר מה יש, ומה הכוח שלנו.
אני רוצה לספר לכם כמה דברים קטנים על ה"מאחורי הקלעים" של הדבר הזה…
ראשית, הפוסט נשלח באופן ישיר לכ-400 אנשי קשר במייל/ווטסאפ. כולם בעלי לב רחב.
לקח לי כמה שנים להבין איך צריך מודל העבודה להיות, וכמה שבועות לחשוב בכלל מה ואיך לנסח. עד שכפתור ה"שלח" נלחץ היה ממש מלחיץ ומיד אחר כך, החלה התרגשות, כמו ילד שמחכה לחברים שיבואו לחגוג אתו את יום ההולדת. הלחץ נרגע די מהר והתחלף בהתרגשות עצומה, פשוט מכיוון שכמעט כל מי שקיבל את הפוסט הגיב בפרגון כזה או אחר. תחשבו כמה עוצמתי זה לקבל כמה מאות הודעות של פרגון ואיחולי הצלחה. ולא רק מילה או שתיים אלא הודעות מרגשות, שמראות התייחסות לדברים. נוסף לזה ה"טופס" שאתם מילאתם. שהתחיל להתמלא בקצב מטורף עוד שורה ועוד שורה – מדהים ומרגש ברמות אחרות. נכון לכתיבת שורות אלה רשומים בקובץ כארבעים אנשים שמוכנים לקחת חלק בצורה זו או אחרת, בוגרים, סטודנטים, מרצים שלי מהעבר, ועוד ועוד. לכל אחד מכם אור ייחודי משלו.
אני חושב שאחד הדברים שריגשו אותי הכי הרבה היו התגובות בתוך הטופס!! כמעט כולכם כתבתם איזו הקדשה אישית, או הכנסתם אמירה אישית ומפרגנת לפרוייקט. וזה היה מקסים.
אז קודם כל תודה לכל מי שלקח חלק עד עכשיו וביקש להישאר אנונימי ועכשיו טופח לעצמו על המצח ומבין שהזכרתי אותו בכל זאת. ותודה לכל מי שפה פשוט כי אתם פה.
בימים אלה אנחנו מתחילים לחבר בין האנשים השונים על פי הצורך ועל הפי ההצעות שהתקבלו. ממיינים את כל הרשימה המרגשת הזאת, כדי שנוכל לפנות לכל אחד על פי מה שנכון, מתאים, ומדויק. לשמחתי אני מכיר את כולם נכון לעכשיו, שמח לשמוע איך התפתחתם וגדלתם.
ומעבר לזה, אתם מוזמנים לשלוח ולהפיץ את בשורת הפרויקט למי שאתם רוצים! כל אחד יכול לקחת בו חלק בצורה כזו או אחרת. וכמו שכתבתי, הפרויקט הזה יקום. אין לו ברירה.
מה עכשיו? קודם כל הסבר מה אני רוצה לעשות. זה טיפה ארוך וטיפה מורכב וגם לא ממש מתפשר. אז תהיו איתי רגע.
איך מתנהל הפרויקט עצמו?
על פי התכנית בשלב הזה אני רוצה להריץ פיילוט בשני מקומות כדי להכין את הקרקע להמשך. טיפה רקע קודם:
קיימת פגיעה רבה בילדים ואני מדבר על פגיעה והתעללות מינית. זה נושא שאין אליו מודעות, ורוב האנשים מעדיפים "לדפדף את זה הלאה". ולכן הרבה אנשים באוכלוסייה בטוחים שמדובר במקרה אחד למיליון. אז זהו, שממש לא. זה יותר לכיוון של אחד לחמש. ואין ממש קירות, אין אוכלוסיה שנקיה מזה, וכמו שאמרתי אנשים מעדיפים לדפדף הלאה. ולפעמים זה אומר שהם מדפדפים את הילד/ה שלהם הלאה. מכיוון שהילדים עברו משהו בעברם ולהורים קשה להתמודד עם זה או קשה להודות שזה יכול לקרות.
סירות הצלה הוא פרוייקט של נוכחות הורית ונוכחות חברתית כי… 84% אחוז (בארץ) מהפגיעות קורות "בבית" על ידי אדם מוכר! ולא בסמטה חשוכה ברחוב, ולא כשאנחנו שולחים את הילד לבד לקיוסק בחוף…
זה קורה בבית, בגן, בבית הספר, אצל הדודים והדודות ואצל הסבא סבתא, וכמה שקשה להאמין זה קורה בגיל הרך, ואין ממש הבדל בין בנים לבנות. לא עד גיל 12 לפחות.
והויקטמולוגיה (איך נבחרים הילדים) היא ילדים לא מושגחים.
גם הפוגעים הם ילדים/אנשים לא מושגחים!! ועל זה יש מעט מאוד מחקרים.
האחריות ל"איתור" היא עלינו, החברה, ולא אחריות של הילד ל"דווח" או לספר על מצבו. אנחנו צריכים לשים לב.
אז מה אני רוצה לעשות?
אני רוצה ליצור שינוי בתודעה הציבורית. לעורר נוכחות הורית וללמד הורים להיות נוכחים בחיי הילדים שלהם. מי מכם שלמד אצלי יודע על מה אני מדבר.
איך? הרצאות, להורים, לחברי קהילה, לעובדים ולכל מי שמוכן ורוצה לשמוע. וההרצאות האלה יקדמו את השלב הבא (שיכול לקום ולעמוד גם בזכות עצמו).
השלב הבא יהיה לעורר את התודעה הקהילתית – ליצור מצב שבכל קהילה יש מסה קריטית של אנשים מעורבים, מדברים, נוכחים ומשגיחים. קהילה שיוזמת מודעות ומעורבות, לצורך מוגנות בקרב ילדים.
איך? סבתות! (גננות, מורות, עובדות סוציאליות, ועוד). לאתר סבתות שמוכנות להיות פעילות בקהילה. להכשיר אותן לנושא מוגנות של ילדים בגיל הרך. להכניס אותן לגנים במינוי ובהכרה של המדינה תחת הכותרת של "מוגנות ילדים". התפקיד שלהן יהיה לצפות, להיות אוזניים ועיניים. והן יכולות להעביר תכנים ושיחות עם הילדים בגן בנושא. מעבר לנוכחות שלהן בגן, פעמיים בשבוע, פעמים נוספות בשבוע הן נוכחות בגינה הציבורית, הקרובה. מה שמאפשר גם להורים לפגוש אותן, להתייעץ, לדבר, על ילדים שמגיעים ללא הורים יש עין שמשגיחה. מישהו שיכול לתת יד ולסייע בעת הצורך.
לסבתות האלה צריך להיות "בק-אופיס" שיכול להיות מחלקת הרווחה העירונית בשילוב המשטרה, ויכול להיות מערך קהילתי, מוכשר וממונה, תומך. צריכה להיות להן תמיכה רציפה ומקום לפנות אליו.
—
כל המערך הזה (והוא טיפה יותר מורכב ממה שכתוב פה) צריך להיבנות מתוך כל קהילה. לכל קהילה מאפיינים ייחודיים ומשאבים שונים. לכל קהילה כוחות שונים. והרעיון הוא להכשיר קהילות להקים את המערך הזה שיוכל לעמוד בפני עצמו. מה זה אומר לעמוד בפני עצמו? בעיקר כלכלית, מודל שמחזיק את עצמו ותלוי כמה שפחות בגורמים חיצוניים, בעיקר ממשלתיים.
נכון לעכשיו בכוונתי לערוך פיילוט בשתי קהילות/רשויות מקומיות שיהיו מוכנות לאמץ את הפרויקט.
הפיילוט יכלול, הרצאות מודעות לגיוס פעילים במקום על ידי ניתוח הקהילה ובניית מודל עבודה ייחודי, והשלב הבא יהיה
הכשרה (של שנה) לקהילה יוזמת שינוי – הכשרת פעילים בקהילה להוביל את המודל בצורה המיטבית אצלם.
ליווי הפעילים אחרי ההכשרה במשך תקופה של שנה.
מה צריך בשלב הזה?
- קישורים לאנשים מרכזיים בקהילה שיכולים להניע את השינוי בקהילה שלהם. נכון לעכשיו נבחן הקשר עם עיריית טייבה (מגעים מתקדמים), עיריית אשדוד (בחיתולים) ועוד עירייה נוספת בבדיקה. נכון לעכשיו כל גורם שנחשף לרעיון מבין את חשיבותו ואת המענה המשמעותי שייתן:
- ראשי רשויות,
- ראשי אגפים, רווחה, חינוך, נשים וכדומה,
- מדריכים רוחניים של קהילות,
- אנשים מובילים בקהילות,
- מי שאתם חושבים שיכול להיות לו עניין.
- קישורים לאנשים מרכזיים בקהילה האקדמית. אם יש משהו שלמדתי בחיי זה שמטריה אקדמית יכולה להיות משמעותית מאוד בפרויקטים גדולים. מדובר בקרקע שיכולה לתת רוח גבית להכשרות צוותים, בקרה ומאידך לקבל קרקע פוריה למחקר.
- ראשי חוג,
- ייעוץ חינוכי,
- עבודה סוציאלית
- כל חוג אחר שלא חשבתי עליו…
- ראשי חוג,
- פרסום, נכון לעכשיו מתגבשת קבוצה קטנה לקידום הפרויקט ברשתות החברתיות. אם יש משהו שאתם יכולים לתרום בעניין תרגישו חופשי לשתף.
אם אתם חושבים על עוד משהו אל תהססו להציע 🙂
אני מוכן להגיע לכל מקום בארץ, ואשתף אתכם כדי שאם תרצו תוכלו לקחת בו חלק.
קישור נוסף לטופס למי שקיבל ומעונין להצתרף
אוהב את כולכם הרבה מאוד
שחף
נ.ב למי שתוהה מאיפה הרעיון הגאוני של הסבתות מוזמן לראות את ההרצאה המהממת הזו: