איך למנוע פגיעה מינית בילדים: המדריך המלא – חלק ב'

בהמשך לחלק הראשון "איך לזהות ילד שנפגע או מנוצל מינית"

שיח מאפשר, הקשבה עמוקה והשגחה הורית הם תנאים הכרחיים ליצירה של מניעה – ריכזנו עבורכם מספר כלים מעשיים לחיזוק הקשר והאמון עם ילדכם שאתם יכולים להתחיל ליישם כבר מהיום.

תיפרדו מהמשפט – "אצלי זה לא קורה/יקרה/קרה"

הצעד הראשון הוא לא להרחיק מהתודעה את הרעיון שיש סיכוי שהילד שלנו יפגע (וכן, זה קשה).
מניעה מתחילה מההבנה שדברים רעים קורים. ושזה יכול לקרות לכל אחד – כן גם לכם.
ברגע שאנחנו מוכנים לקבל את זה אפשר להתחיל לפעול ולייצר סביבה מניעתית כך שנוכל לעשות את כל מה שאפשר כדי שלנו זה לא יקרה.
אם הצלחתם לשרוד את הפסקה הזו – אתם בדרך הנכונה למניעה.
איך להתחיל ליישם?
כל אחד זקוק למשהו אחר וזה תהליך – בשביל התחלה אנחנו מזמינים אתכם לקבוצה שלנו מדברים מוגנות. שם אנחנו מתמודדים עם הסוגיות האלה.

תאמצו את המשפט "אני לא יודע/ת"

סימן ההיכר של סירות הצלה!
כשאני יודע מה קורה מאחורי הדלת, בגן, אצל הדוד או הסבתא – אני לא סקרן ואם אני לא סקרן אין מקום לשיח והקשבה.
לעומת זאת, כשאני יוצא מנקודת הנחה שאני לא יודע, אני נותן מקום ולגיטימציה לילד שלי להסביר לי ולהשמיע את קולו וזה מאפשר לי לראות את העולם דרך העיניים שלו ומאפשר לו ללמוד איך להראות לי את העולם הפנימי והחיצוני שלו.
איך להתחיל ליישם?
פעם הבאה שהילד שלכם אומר שהיה לו כיף – תגידו לעצמכם שאתם לא יודעים מזה אומר כיף ותשאלו אותו שאלות – אתם תגלו עולם שלם.

שתיקה – לומדים לשתוק נכון!

אנחנו, המבוגרים, חייבים ללמוד לשתוק.
השתיקה כשמשתמשים בה נכון, היא כוח אדיר לחשיפת העולם הפנימי של הילד שלנו. השתיקה יוצרת חלל שצריך למלא – ואם שותקים ליד ילד מספיק זמן הוא יתחיל לדבר ולמלא את החלל הזה.
העניין הוא שקצב התקשורת ועיבוד חוויות ורגשות אצל ילדים שונה משלנו ולכן לוקח להם לפעמים זמן עד שהם מצליחים לספר או לענות על שאלה. השתיקה מאפשרת לתקשורת להתנהל בקצב שלהם מה שגורם להם לשתף יותר ויותר.
איך להתחיל ליישם?
כשאתם שואלים את הילד שלכם "מה היה כיף?" כבדו את הקצב שלו, אל תשאלו אותו עוד ועוד שאלות ואפשרו לו לענות.

תפתחו את הדלת – השגחה ונוכחות כערך עליון

כן, ממש תפתחו אותה, פיזית.
כשהילד שלכם משחק , נמצא בחדר עם מישהו (אח,בן דוד,חבר) – תפתיעו, הציעו משהו לשתות, תשאלו איך הולך, האם הוא צריך משהו. ככה "סתם". ואם הוא אצל חבר – תתקשרו, תשאלו את ההורים לשלומו ותבקשו לדבר איתו. תכנסו איתו לגן, תהיו בקשר עם הצוות החינוכי…
הנוכחות שלכם בחייו, בחיי הסובבים אותו תעביר את המסר שהילד שלכם מושגח. המסר יגיע לפוגעים פוטנציאלים וגם לילד שלכם שיקח אתכם איתו לכל מקום גם מבלי שתהיו איתו – כי הוא יודע שאתם שם עבורו.

ילד מושגח נפגע הרבה פחות.

ילד שמדברים איתו נכון נפגע פחות.

ילד שמקשיבים לו נכון נפגע פחות.

מוגנות זו שפה ואורח חיים.

והכלים כאן הם ההתחלה.