סיכום מפגש ראשון של הועידה למניעת התעללות והתעללות בילדים "משקיפות לניראות"

אתמול, יום ראשון התכנסו להם 30+ אנשים מכל הארץ במטרה לחשוב כיצד ניתן לאתר ילדים שחווים התעללות והתעללות מינית בבית במהלך הסגר.

הצגנו להם את הפרוייקט בקצרה, ואת האתגר. לא בזבזנו זמן ושלחנו אותם לעבודה. בחלק הראשון היו צריכים לחשוב על קשיים:

על זה שהתדירות בטח עולה, על העובדה שילדים קטנים הרבה פחות מדברים ומתלוננים, על העובדה שגם בשיחות זום עם הגננת או הסבתא ההורים הפוגעים נוכחים ועוד ועוד קשיים.

לאחר סיכום במליאה חזרנו לחדרים והפעם כל קבוצה הייתה צריכה לחשוב על פתרונות. ההנחיה הייתה תחשבו כאילו אין מגבלות. אין מגבלות של כסף אין מגבלות של טכנולוגיה, ושלחנו אותנו לעבודה.

התרגשנו מאוד והקבוצות חזרו עם עשרות רעיונות החל מאיתור ציורי ילדים, הקמת אפליקציה ואפילו איתור פדופילים באתרי אינטרנט.

שלחנו את המשתתפים עם משימות ומחשבה כיצד יכולים לקדם חלק מהרעיונות ובציפיה למפגש הבא. 

בהתבוננות על הפתרונות המוצעים ניתן לראות פתרונות רבים שעדיין מבקשים ממישהו "ללחוץ על הכפתור ולדווח 

אחת הבעיות העיקריות הן היכולת של המדינה/רווחה לתת מענה מהיר ומשמעותי למצבים השונים. רשויות הרווחה עמוסות בימים רגילים וכיום מתפקדות עם 15% מכוח האדם בימים רגילים. 

הגברה של הדיווחים יכולה אולי להגביר את המודעות לעומס הבעיות ואולי להחזיר את הרווחה לעבוד במתכונת מלאה. כאשר גם אז הנטל על הרווחות גדול מאוד. 

סירות הצלה הוא פרוייקט קהילתי, ורואה את הכוח בשילוב של הכוחות בקהילה כעזרה והרחבה של כוחות הרווחה. גורמים בעלי ידע בקהילה יכולים להיות צינור ומשפך לרווחה, לדווח על מקרים יכולה להיות דוגמה אחת מיני רבות בתוך התהליך.
אחת הלמידות המורכבות שלנו הייתה מה שכביכול ידענו והוא שאין פתרונות קסם שיוכלו לעבוד מהר, מעכשיו לעכשיו. החל ממהירות ההקמה של הרעיון וכלה במתן המענה מהרשויות.
אנחנו לא מאבדים תקווה וממשיכים לחשוב על כוחות הקהילה לאפשר אולי אפילו מענה ראשוני של שיחת טלפון, הקשבה, לאפשר שחרור מתחים להורים, גם אם רק לומר "שומעים! יודעים! לא מתעלמים!" כאשר אנחנו מודעים למורכבות גם במצב זה ולכן יש לתת לנושא הרבה מאוד מחשבה. 

בקרוב נפגש להכרות עם המודל המלא שלנו וזה יאפשר לכם עוד הכרות והבנה עם התחום. 

מצורפות כל הנקודות שציינתם כקשיים וכרעיונות לפתרון.

קושי באיתור 

  1. תדירות הפגיעה .
  2. איך ילדים קטנים כל כך יכולים לפנות למישהו. הילדים לא חשופים לאמצעי התקשורת 
  3. האם הם בכלל מבינים שנעשה להם משהו לא לגיטימי
  4. בגיל הזה ההורים שולטים בילדים כמעט בכל דבר. אין הזדמנויות לתפוס את הילד לבד – לרוב ההורים בשיחות עם הילדים בזום. 
  5. ילדים לא נמצאים בסביבת אנשים נוספים , אין אפשרות לזהות או לעזור .
  6. הסטרס בבית – מקצין את המצב , ומוסיף עוד פגיעות נוספות .
  7. אין מודעות במסכים – היום אנחנו כל הזמן מול המסך , ולא מופיעים פרסומות או הנחייה על המצב או למי לפנות 
  8. לא תמיד נשארים סימנים שמישהו אחר מבני הבית מודע
  9. חלק מהילדים מתפתחים מאוחר יותר ולא יכולים אפילו לדבר עם בן משפחה קרוב וגם אם כן התגובה לא תמיד תומכת וגורמת לכך שלא ינסו אפילו לפנות לגורם חיצוני.
  10. כשיש ילדים גדולים – לא הרבה פונים בעקבות המצב. דווקא האנשים המשמעותיים לא זמינים עבורם.
  11. אין לרשויות מספיק מידע וגישה לילדים שנפגעו 
  12. להיות בקשר עם המשפחות דווקא בזמן הקורונה. 
  13. בישובים הקטנים יותר יש קושי לאתר את המקרים כיוון הבתים בנויים עם חומות שלא מאפשרות לשמוע מקרה של אלימות. 
  14. זיהוי אלימות ברשת
  15. יש מטופלים לא מעוניינים בשיחות בזום 
  16. האמא עשויה לחוות פגיעה, והיא בעצמה קורבן 
  17. איך לטפל ברגישות במקרה – חשש שהדיווח רק יגביר את האלימות. 
  18. יש קיפאון לקהילה וחוסר וודאות. 
  19. הלבד הוא קושי בפני עצמו. 
  20. מורכבות לצוד את המקרים 
  21. קורונה 
  22. תעסוקה
  23. קיומי הכנסה
  24. שבירת תקשורת בין זוגית 
  25. אין מרחב פרטי  פרדוקס של נגישות המדיות רק במרחב המשפחתי – ונגישות פרטי לצורך קבלת עזרה.
  26. מודעות הורים 
  27. הקושי הילדים הצעירים בקו אש הראשון של ההורים שנמצאים במצוקה.

מחשבות לפתרונות

  1. החמל של "לב אחד" פנתה לשחף ביגלל ששיעור לאלימות עולה. יש לחצן מצוקה לילדים. בטלפון לא מתאים בגיל הרך. 
  2. להציע תמיכה והכוונה. לפוגעים שלא יגיעו למצב של מצוקה.
  3. לעודד טיפול מחוץ לבית ארוך. 
  4. לאתר בקבוצות חברתיות להשתמש ברשתות החברתיות 
  5. אם צריך לדווח למשטרה.
  6. דיווח באמצעות קודים וססמאות לקהילה/רווחה
  7. מיקוד מדובר בגילאים 2-8
  8. משימות ספציפיות שיש דרך ציור או סיפור מבלי לידע את ההורים שמדובר באבחון. 
  9. מתן כלים הכשרה לכל הגננות והמטפלות לאבחון. 
  10. לחייב את ההורה לשתף פעולה כדי למנוע ביקור בית
  11. להעלות מודעות עבור ילדים בגיל הרך
  12. לרגל אחר חיפושים של תכנים פורנוגרפיים של גיל הרך פדופילים וצופים לאתר כתובת ip ולדווח המשטרה כבר עשתה זאת אך כרגע לדעתי צריכים כוחות נוספים לכךבין אם זה באיתור או בטיפול  הבעיה. 
  13. לאתר אתרים של פורנו שמעלים את התכנים הללו לאתר את האנשים שמשתפים ומעלים את התכנים ואת האתרים הללו  -לפתוח אתר כזה – משטרה
  14. מתן כלים להורים לחינוך מיני בטיפול עם הילדים איתם וגם בתקשורת ליד הילדים
  15. ללמד הורים לבט מילות אהבה רגשות אהבה בצורה בונה  כמו להגיד אני אוהב אותך
  16. לעודד עבודה בתחום על ידי פתיחת משרות בתשלום מועדף על התנדבות כדי שאנשים עם קשיים כלכליים יעדיפו את זה על שרות לקוחות בחברת תקשורת או לעבוד בסופר.או לקרוא ספר . 
  17. לחפש את האנשים שראו/ שמעו / חשדו – למצוא את הדרך לפנות אליהם.
  18. לחדד את המסר ולחבר את החשדות שלהם למצב החדש בו הילדים "כלואים" במקום בו עשוי להיות שהחשדות שלהם מתקיימים.
  19. להעלות למודעות
  20. לתת פתח והרגשה של בטחון
  21. הפצה בפייסבוק אינסטגרם
  22. גננות , מורות, אנשי חינוך – להעלות לתודעה את בנושא הרלוונטי. 
  23. אולי לפנות למשרד החינוך בבקשה לקיים שיחה בין איש חינוך לילד ולשאול שאלות ספציפיות
  24. להכשיר אנשי מקצוע, סבים סבתות, אחים גדולים
  25. פרסום של האסור והמותר בצורה מונגשת לאחים גדולים
  26. סמינר לאנשי חינוך – 
  27. תשומת לב לסימנים והתנהגויות חדשות למי שבא בתקשורת עם הילדים (הורים/ סבים/ חברים/ אנשי חינוך)
  28. שאלון לילדים. מאוד בעדינות. מה נעים לי / מה לא. דרך איזשהו משחק.
  29. תשומת לב לסימנים – רגרסיה, אי שליטה בסוגרים, ביעותי לילה, נסיגה ביכולת השפתית, בולמוסי אכילה, שינוי התנהגות קיצוני, משחק מיני תקין/לא תקין, ידע מיני תואם גיל / לא תואם גיל, הזנחה, התנהגות מינית מוקצנת .
  30. נאמנות בתוך קהילה. עד כדי הסתרה
  31. אנונימיות
  32. פניה אל התמת , משרד החינוך, אירגון הגנים הפרטיים, 
  33. להיכרות עם סירות הצלה. סמינר מכוון. 
  34. בניית משחק לפי גיל ( 0-4) (5-8) לדוגמא שמאחוריו יש שאלונים (פסיכולוגיים, אישיים) המונגשים באמצעות משחק / מענה לשאלות של כן או לא, בחירה של סמיילים. מאחורי זה צבירת נקודות למשל בכדי לאסוף אינדיקציה על מה שקורה בבתים.
  35. לשתף את הגורמים החינוכיים שישלחו את המשחק שאלון לכל אחד מהילדים ויוודאו שהשאלון חוזר אליהם מלא.
  36. לתרגם לשפות זרות
  37. להפיץ את הסרטון הסוד של תום
  38. צ'אט של מרכזי סיוע
  39. פניה לקהל החרדי – דתי – לפנות אל יהודה 
  40. מאגר שאלות תשובות להורים במיוחד כאשר הילד פונה אליהם בנוגע לפגיעה. משמעות הפניה, משמעות התשובה.
  41. הרצאה בזום לאנשי מקצוע ולקהל הרחב
  42. להנגיש לעולם הדתי
  43. אתגרים / צרכים
  44. הגברת הדיווח וזה למרות המקרים שיש עו"סים שמפחדים לצאת בגלל הקורונה. אם תתקבל תשובה לא הגיונית אז מבקשים לקבל חוות דעת נוספת. תמיד יהיו אנשי מקצוע טובים יותר. לא כל מקרה שמועבר למוסדות לרווחה נתקל בדלת סגורה. 
  45. אסור לוותר על השירות כי אין לנו משהו אחר ואין מה להפסיד כי אי אפשר להחליף את הגורמים. במקרה של דיווח על מקרה של התעללות מי שיכול לטפל זה המשטרה והרווחה. 
  46. הרעיונות הקהילתים הם נכונים אבל לא תחליף לרשויות שאמורות לעבוד. לאחרונה יצא קמפיין שמעודד אנשים לדווח. 
  47. יש להתקשר למוקד 118 אשר מעביר כל מקרה לעו"סית שעובדת 24/7. הרעיון הוא להמשיך לדווח ולעשות בדיקות.
  48. מעבר בין הבתים לשאול מה נשמע ולשאול אם צריך משהו ותוך כדי לתת הצצה לראות אם יש משהו חריג. 
  49. חלוקה של דפים עם מספרי טלפון למקרה הצורך. 
  50. עידוד הורים לאפשר לצייר / לפרסם לגורמי החינוך כדי שהם יהיו שותפים – דרך הציורים אפשר לזהות מקרים חריגים. אם עולה משהו חריג אז זה מועבר לרווחה. 
  51. פעילויות לילדים 
  52. תמיכה במשפחות שיותר קשה להם אם זה בקניות / עזרה. 
  53. העלאת אחריות למקרה ששומעים משהו חריג – חובת הדיווח. דווקא היום עולה החשיבות שאנשים בבית. זיהוי 
  54. להציע למטופלים את העזרה והמקום – להבין את הקושי של הורי המטופלים.
  55. להראות רגישות במקרה של דיווח ולחשוב על דרכים יצירתיות להעביר את הדיווח. 
  56. הקמת קו התנדבות שיקבל פניות של הפונים כפי שנעשה בעמותות אחרות (סה"ר)
  57. להנחות גננות לבקש מהילדים לצייר והיא תאסוף את הציורים בלבד ואז להעביר את הציורים לבדיקה של אדם מקצועי. 
  58. שימוש בתיאטרון בובות. – שימוש בהרחקה
  59. הכנסת סרטוני הסברה . 
  60. להחזיר למסגרות כדי שמישהו מבוגר יוכל לראות את הילדים ולזהות התנהגויות מחשידות- עכשיו בתקופת הקורונה. 
  61. להקנות עוד תקציבים על מנת שעוד אנשי מקצוע יכנסו כדי לשחרר לחץ מהאנשים שכבר עובדים וכך הם יוכלו להתמקד.(הצבת מדריכי מוגנות בגנים ובבתי ספר). 
  62. הכשרת אנשים ממערכת המשפט / משטרה / רווחה כדי שיתחיל שינוי.
  63. הכשרת מטפלים ומתן הגנה לאנשי מקצוע כדי שאם הם ידווחו לא יפטרו אותם.
  64. מישהו חיצוני שיפקח על הנושא הזה. 
  65. טיפול בהורים- על מנת לטפל בילדים שלהם. לפרוק לחץ, ללמוד איך להירגע (מיינדפולנס וכולי)
  66. לצאת מעניין "הסוד" להגדיל את המודעות. לדבר על זה.
  67. ללמד אמפתיה, איך לנהל שיח רגשי, איך להיכנס לנעלי האחר
  68. הצבת מצלמות כדי להתמודד עם הסוד – גם אם זה לא ירתיע במאה אחוז עדין ידברו על זה.
  69. שלטי חוצות בתחום מניעת פגיעות בילדים
  70. להעביר הדרכה חובה להורים ולצוותים
  71. לחצן חירום בבתים ו/או במקומות עבודה ו/או גנים ובתי ספר 
  72. הרצאות של נפגעים 
  73. להקים קו חם דרך  המרכז כללי של אנשי מקצוע , לתמיכה – אפשרות להורים לבחור מטפל – בחינם
    1. שם יהיה המקום לתת להורים לפרוק את המצוקות. (דרך סירות הצלה לדוגמא לרכז את אנשי המקצוע)
  74. להעלות את המודעות – פוסטים 
  75. לתת לגיטימיות לפנות לעזרה ולפרוק את הלחצים הכללים שמעלה תקופה זו
  76. להקים שאלון / הפניה  דיגיטלי – הורה יוכל למלא ולשלוח ואז ניתן להמשיך את הטיפול  בכל זמן
  77. המקומות היחידים שיוצאים היום הם לקניות או שירותים רפואיים, לשים שם פליירים עם אפשרות פנייה לעזרה/תמיכה/ליווי מנ
  78. להיעזר במעגל של אחים / וסבים 
  79. סרטונים קצרים – הסבר על מצבי לחץ, לא מתוך שיפוטיות או איום
  80. אפשרות פניה בצורה אנונימית
  81. אפשרות זיהוי כיצד ילדים מגיבים כאשר נוגעים בהם – ילדים שעוברים התעללות בדרך כלל נרתעים ממגע – יכול להדליק "דגל אדום" – לא ניתן ליישם בזמן הזה של ההסגר בבתים
  82. בניית אפליקציה לילדים, סיפור, משחק, אינטראקטיבי (בניה בעזרת אנשי מקצוע – פסיכולוגים – עובדים סוציאלים – ואבחון דרך בינה מלאכותית) כלי אבחוני / המאפשר אינטראקציה של איש טיפול
  83. פרסום באתרים של ילדים – בתוכניות טלוויזיה , כמו חינוכית כאן . זהו זה / לרתום את השחקנים להפניית הילדים לאפליקציה שם יוכלו לתקשר 
  84. חשיבה על הפתרונות ומענים :
  85. שומרי הסף- קבוצה שמגיע תדיר , לבית שבו עולה חשד .
  86. פיתוח אפליקציה – לגדולים יותר – מה נכון ומה לא , 
  87. העלאת מודעות דרך המסכים .דרך כוכבי הילדים היוטוברים 
  88. להנגיש את הנושא לאנשי החינוך ובכלל 
  89. לגייס קבוצות של משפחות מצוקה או שחשופות יותר למצבי קיצון – ולנסות להנגיש להם מידע, איפה ניתן לקבל עזרה 
  90. לפנות לילדים – דרך טיק טוק – ואינסטגרם 
  91. לחשוף את המשפחות להתנדבות בקהילה -ואולי דרך הפגישה עם האנשים -ישנה אפשרות לשוחח או להיחשף 
  92. לנסות לעשות קבוצות מיקוד -אצל ילדים , ואולי לקבל מהם רעיונות .
  93. מכון אדלר 
  94. טיפולים ממונים – למי שמביע חרדה קיצונית בימים אלו 
  95. קושי באיתור 
  96. השתלמות למורים, מחנכים וגננות לגילוי התופעה ודיווח עליה.
  97. אפליקציה שעל פי שיחה ניתן להבין את המועקה על ידי ציור או שיחה.
  98. העלאת המודעות לתקשורת, השארת טלפון בתקשורת.
  99. סרטונים שמסבירים לילד בדיוק מהי התעללות מינית, ברמה של הילד, כדי שיבין דרכן מה שנעשה לו הוא לא לגיטימי.
  100. פרסום על אלימות מינית, של איש מקצוע וכוכב מתחום הילדים שיפרסם טלפונים ויעלה את המודעות.
  101. הקמת עמותה שמלווה את המשפחה עוד לפני שההורה או הילד מתלונן כדי להסביר להם מהו השלב הבא כדי לעודד את ההורה שלא פוגע לפנות ולהתלונן.