מתחילים מלשבור מיתוסים:
1. במקום לזהות – תשנו עמדה – תנסו למנוע.
בחרנו להתחיל מהסוף שהיא ההתחלה – לימדו אותנו לחפש פגיעה שכבר מתרחשת ולעצור אותה – מלמדים אותנו מה לעשות כשכבר קרה משהו לילד שלנו ואיך לזהות שקורה משהו עכשיו.
מה עושים –
הכלי הראשון של סירות הצלה הוא – לשנות את תהליך החשיבה. בואו נתחיל לחשוב איך אפשר בכלל למנוע מזה לקרות. כן זה אפשרי, כן זו עבודה קשה וכן היא הכי משתלמת שיש (חכו לחלק ב').
2. לא תמיד יש סימני זיהוי – הגיע הזמן להגיד את זה!
אם נסתכל על אחוזי הדיווח אל מול הסטטיסטיקה נבין שכנראה סימני זיהוי לפגיעה מינית זה לא סממן מובהק וגם אם כן, כנראה שזה לא עוזר לחשוף את הסוד. אצל לא מעט ילדים הפגיעה מתחילה בגיל מאוד קטן – מכאן יש מצב שלא יהיו שינויים בכלל ובמצבים אחרים השינויים יהיו "זניחים" ולא נצליח להבחין בהם.
ילד שגדל למציאות של פגיעה מגיל קטן לא בטוח מבין שקורה משהו לא בסדר וכנראה שאם הוא מבין הוא ילמד להסתיר מאוד טוב את הסוד.
מה עושים?
בונים מערכת יחסים שמבוססת על הקשבה עמוקה ומיטיבה (כן, חלק ב')
3. המסר "עצור – לא! גופי ברשותי " – זה פשוט לא מספיק!
אסביר בצורה הכי פשוטה – ילד בן 4 שאומר למבוגר בן 40 "לא, גופי ברשותי ואסור לך לגעת" זה פשוט לא כוחות. מבוגר שירצה לפגוע יפגע נקודה במיוחד מול ילד או ילדה קטנ/ה. אז צר לנו לאכזב אבל אם הילד שלכם יודע לדקלם את מה שלימדו אותו בגן זה ממש לא שומר עליו מפגיעה.
ללמד את הילדים על הגוף, גבולותיו ומה "מותר או אסור" זה חשוב ובאותה מידה זה יכול להיות מסר מאוד מבלבל ואף להעצים את הפגיעה ואת התחושה "שאני לבד בעולם" (וכי אנחנו לא מתאפקים נעשה ספויילר לחלק ב' של המדריך – גופי ברשותי משאיר את האחריות אצל הילד – והאחריות היא שלנו ולא שלו!).
מה עושים?
פועלים ולוקחים אחריות – מכניסים את המסרים לעולם המניעה ומענקים לילד כלים בשיח מיטיב – לומדים איך לשאול שאלות, איך לשתוק ולאפשר לילד לענות, לומדים להקשיב (נכון, חלק ב')
כמו שאתם מבינים – הכותרת של המדריך לא בדיוק מתאימה. פשוט זו כותרת יותר פופולארית שאולי תגרום לכם לקרוא.
כי ככה לימדו אותנו. לזהות ולא למנוע.
חלק ב' של המדריך – יצא בשמו האמיתי – "איך למנוע פגיעה מינית בילדים".
#סירות_הצלה
#מונעים_פגיעות_מיניות
#קהילה_יוזמת_מוגנות
#אמת_ויראלית